top of page

עונג שבת


עונג שבת

ארכיון עונג שבת הוא אחד האוספים החשובים ביותר שקיימים של מקורות המתעדים את השואה. מקורות אשר נכתבו, נוצרו ונאספו על ידי הקורבנות עצמם, בזמן אמת, בתקופת השואה. הארכיון כולל יומנים, רשימות, זיכרונות, תצלומים, עיתוני מחתרת, מונוגרפיות, מכתבים ועוד. דברים שאולי יצלחו להמחיש את תנאי המחיה המחפירים , ההשפלה הנוראית, הגזענות הכבדה כלפי יהודות פולין בשואה מצד הנאצים והמעשים שנעשו כתוצאה מכך, אשר עד היום מהווים צלקת בהיסטוריה היהודית. שמו של הארכיון ניתן לו על ידי מייסדו ומנהלו, עמנואל רינגלבלום, אשר היה היסטוריון, מורה, פעיל חברתי ובעל חזון, אשר קיבץ תחת קורת גג אחת סופרים, מורים, מובילי תרבות, משכילים ועובדי ציבור למען הנצחת האירועים והעברתם לדורות הבאים. הם היו נפגשים בחשאי בימי שבת אחר הצהריים – ומכאן נובע השם עונג שבת. רינגלבלום הקים את הארכיון בראשית מלחמת העולם השנייה –אוקטובר 1939 .הארכיון שקד על איסוף שיטתי של עדויות על הנעשה בגטו וורשה ובפולין הכבושה. בעיצומה של האקציה הגדולה בגטו, באוגוסט 1942 ,הוטמנו רוב מסמכי הארכיון מתחת לפני האדמה. הארכיון נחתם במכלי מתכת ובכדי חלב והוטמן במקומות שונים בשטח הגטו. שניים מבין שלושת חלקי הארכיון התגלו שנים ספורות לאחר המלחמה והם שמורים במכון היהודי להיסטוריה בוורשה. ב־2003 היה ניסיון למצוא את החלק השלישי במתחם השגרירות הסינית בוורשה, ללא הצלחה. לקראת יום השואה2009 הודיע מוזיאון בית לוחמי הגטאות כי בסבירות גבוהה מאוד נמצא במחסניו החלק השלישי של ארכיון 'עונג שבת' , שנחשב לאבוד.

עמנואל רינגלבלום

נולד בבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית למשפחת סוחרים מהמעמד הבינוני. כשהיה בן 12 התייתם מאמו. בזמן מלחמת- העולם הראשונה התערערה פרנסת המשפחה והיא עברה לעיר נובי סונץ'. בשנת 1927 קיבל רינגלבלום תואר דוקטור מאוניברסיטת ורשה על מחקרו על קורות יהודי ורשה בימי- הביניים. מנעוריו היה רינגלבלום חבר במפלגת 'פועלי ציון שמאל' ומעורה בענייני ציבור. שנים אחדות אף לימד היסטוריה בבתי- ספר תיכוניים לנערים יהודים. משנת 1930 עבד חלקית בג'וינט, ונוצרו שותפיות בעבודה וידידות בינו ובין יצחק גיטרמן- מראשי הג'וינט בפולין, והן נמשכו גם בימי המלחמה. בנובמבר 1938 נשלח רינגלבלום מטעם הג'וינט למחנה זבונשין, שבו רוכזו כ-000,6 היהודים אזרחי פולין שבימים האחרונים של חודש אוקטובר גורשו מגרמניה. חמשת השבועות שבהם היה מופקד של גורל הפליטים בזבונשין הטביעו חותם עמוק על רינגלבלום.

מפעלו של עמנואל רינגלבלום: עונג שבת.

המפעל העיקרי במפעליו של רינגלבלום הוא הארכיון המחתרתי שהקמתו החלה בחודשי המלחמה הראשונים, ושמו 'עונג שבת'. תחילה עסקו רינגלבלום וקבוצת ידידים קטנה בריכוז עדויות ובתיאור מאורעות מפי יהודים שהגיעו מערי- השדה להשיג סיוע מן המוסד לעזרה עצמית סוציאלית. עם כליאת יהודי ורשה בגטו בנובמבר 1940 נפתח פרק חדש בעבודת צוות הארכיון. רינגלבלום היה מודע לכך שאין תקדים לקורה ליהודים במשטר הכיבוש, וסבר שהכרחי הדבר, שההיסטוריונים הבאים יקבלו לידיהם חומר על העבר רשום בדייקנות. הוא ריכז סביב הארכיון חוג רחב של פעילים וידידים ובניהם סופרים , משוררים ומשכילים רבים אחרים. הצוות לא הסתפק באיסוף חומר וברישום הנעשה, אלא עודד סופרים והדיוטות לכתוב ולנתח נושאים ומצבים אנושיים המשקפים את המציאות בגטו. כך הקיף הארכיון עצמו באנשי- עט ופעילי מחתרת מזרמים פוליטיים שונים. בתחילת 1942 צוות 'עונג שבת' הגיעו למסקנה, שהגיעה העת לעיבוד עבודת סיכום על חיי היהודים תחת לחץ הגרמנים, ושמה 'שנתיים וחצי'. לדברי הירש וסר, מזכיר מפעל הארכיון המחתרתי והיחיד ששרד מהצוות :"כל חיבור, כל רשימה גדולה ואף הקטנה ביותר, הועברה תחת שבט ביקורתו של ד"ר רינגלבלום.". מפעל הסיכום לא הושלם, משום שהידיעות על הגירושים ורצח ההמונים, ואחריהם גירוש ההמונים מגטו ורשה דחקו הצידה את התוכנית. הצוות נרתם למשימה חדשה, הם אספו כל תעודה וכל עדות על מסע הגירושים והרצח, ובאמצעותם הגיעו לידי המחתרת הפולנית והועברו ללונדון הידיעות הראשונות על מחנה הרצח בחלמנו, ומידע מפורט על גירוש כ 000,300 -מיהודי ורשה. הארכיון גם הוציא עלון מיוחד בגטו להפצת מידע הנקרא 'ידיעות', שמסר לאנשי המחתרת תמונה על המתרחש. ב-3 באוגוסט 1942 ,בעיצומו של הגירוש מורשה וכן בפברואר 1943 ,אחרי הגירוש הראשון והשני, הוטמנו שני חלקי הארכיון בעשר תיבות מתכת ובשני כדי חלב. החלק השלישי הוטמן קרוב לזמן הגירוש האחרון והמרד ב- 19 באפריל 1943 .שני החלקים הראשונים של הארכיון נתגלו בשנים 1946 ו 1950 - אך החלק השלישי, שבו נכלל חומר על ה' ארגון היהודי הלוחם' בורשה, לא נמצא עד כה. ארכיון הגטו, או ארכיון רינגלבלום, הוא המקור התיעודי העשיר ביותר על יהודים בשלטון הנאצים המצוי בידינו. נכללו בו מונוגרפיות על קהילות וגטאות, תיאורי מחנות עבודה, סיקור נושאים ומאורעות, יומנים, דברי ספרות ועוד . מאז הגירוש הגדול מורשה תמך רינגלבלום ברעיון ההתנגדות החמושה**, והארכיון שולב בזרוע האזרחית של ה 'ארגון היהודי הלוחם'. במרס 1943 נענה רינגלבלום לקריאות מהצד הפולני של ורשה, והוא, יחד עם אשתו ובנו בן ה 13 ,עזבו את הגטו ומצאו מקלט במחבוא בין הפולנים. שני אנשי מחתרת מורשה, פולני ויהודיה, הצליחו להוציאו מהמחנה ולהחביאו , מוסווה כפועל רכבת, בוורשה. שם שהה עם משפחתו ועם עוד כ-30 יהודים במחבוא מתחת .לפני האדמה, והמשיך בכתיבה :למעשה ,במלחמה ובגטו פעל רינגלבלום בארבעה תחומים

א. עבודה במוסד לעזרה עצמית סוציאלית בקרב יהודי ורשה.

ב. פעילות במחתרת הפוליטית, ובייחוד במגזר שלה לענייני תרבות.

ג. ייסוד הארכיון החשאי 'עונג שבת' והפעלתו.

ד. רישום כרוניקה שוטפת וכתיבה על נושאים מחיי היהודים בזמן הכיבוש בפולין, ובעיקר בורשה, מראשית המלחמה ועד מאסרו ב-7 במרס 1944

התנגדות מזוינת במחנות מבחינה מספרית, הייתה ההתנגדות במחנות ההשמדה תופעה מינורית בהיקפה אף ביחס להתנגדות בגטאות. משטר מחנות הריכוז והעבודה הנאציים אימץ מדיניות של דיכוי קיצוני של האסירים הכלואים בו, והשפלתם עד שלילת צלם אנוש. משטר הטרור, הרעב הכרוני ותנאי הקיום, צמצמו את חופש הבחירה של האסירים ואת האפשרויות להתנגדות, במידה .רבה יותר מאשר בגטאות למרות הניסיון לשבור את רוחם של האסירים ולדכאם עד עפר, הצליחו מעטים מהם לארגן מרידות במספר מחנות עבודה וריכוז, ולהוציא לפועל בריחות מאורגנות. בשלושה מחנות ..השמדה פרצו מרידות מזוינות: אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה וסוביבור.

רחל אוירבך​:

נולדה ב-1903 בעיירה לאנוביץ שבפולין (כיום לאניבצי שבאוקראינה). היא דיברה יידיש כשפת אם ולמדה בפולנית. היא היתה עיתונאית ציונית וערכה את מוסף הספרות בעיתונה של מפלגת "פועלי ציון שמאל" וכן כתב עת ביידיש. בשנת 1933 עברה לוורשה, בה כתבה ביקורות ספרות ומאמרים בנושאי תרבות בעיתונים רבים, ביידיש ובפולנית, בין היתר במסגרת ייוו"א. בוורשה הכבושה בידי הגרמנים ארגנה אוירבך מטבח ציבורי ברחוב לשנו, בסיוע הג'וינט ויהודי ורשה. עם הקמת ארגון התיעוד המחתרתי "עונג שבת" בראשות ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום, פעלה אוירבך במסגרתו. היא תיעדה ביומן את קורותיה בגטו וכתבה מחקרים על קורותיו של הגטו. אוירבך ניצלה מהגירוש הגדול של יהודי ורשה לטרבלינקה בקיץ 1942 ,ותעדה עדויות של ניצולים מהגירוש. במרס 1943 ברחה מהגטו ושהתה בוורשה מחוץ לגטו, בעזרת מסמכים מזויפים וידיעת גרמנית. היא היתה חברה במחתרת היהודית, תיעדה את חיי היהודים בגטו גם אחרי דיכוי מרד גטו ורשה ופרסמה מאמרים בפולנית על הגירוש, כדי להפיץ בקרב הפולנים מידע על גורלם של יהודי ורשה. היא המשיכה לתעד ולהנציח את תושבי ורשה עד שחרור העיר בידי הצבא האדום, בקיץ 1944. אוירבך היתה חלק מהוועדה ההיסטורית היהודית שקמה בוורשה לאחר המלחמה. כאחת הניצולות המעטות ממחתרת "עונג שבת", דחפה אוירבך לחיפושו של ארכיון "עונג שבת".

מתוך הארכיון :

העיתונות : בגטו ורשה יצאו לאור כ-50 עיתונים מחתרתיים בין השנים 1940-1942 .28 מהם היו בשפת היידיש, 19 בפולנית ושלושה ביידיש ועברית או פולנית ועברית. על מנת להפיץ את המידע, הפיצו שליחים את העיתונים, תוך סיכון חיים, לגטאות אחרים ברחבי פולין היומנים :דפים מהיומן של עמנואל רינגלבלום 1941.3.18 1942 ביוני10 "היסטוריון העתיד יצטרך להקדיש דף הולם לאישה היהודייה במלחמה. היא תתפוס דף חשוב בהיסטוריה היהודית על אומץ לבה וכושר עמידתה. בזכותה עלה בידי אלפי משפחות להתגבר על אימת הימים. בזמן האחרון ניכרת תופעה מעניינת. בחלק מוועדי הבתים תופסות נשים את מקום הגברים, המתפטרים מתפקידם, עייפים וסחוטים מעבודתם עד עתה. יש ועדי בתים שההנהלה כולה מורכבת מנשים בלבד". מיומנו של עמנואל רינגלבלום דו"ח על התפשטות מחלת הטיפוס 1939-1941 .ן רינגלבלום, המכון היהודי ההיסטורי, ורשה, פולין.

ביבליוגרפיה:

אתר יד ושם

אתר ארכיון עונג שבת

אתר מטח

הארץ

יוטיוב


Featured Posts
Check back soon
Once posts are published, you’ll see them here.
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
bottom of page